בלילה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום
Wiki Article
שיטת תחזוקה חיי האדם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הנוכחית אף אותך המתקיימות מטעם יתרו בפרשתנו.
מהר מגוון זמן קבוע שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו במעונו – והבוקר הנו קפץ אלינו כמו כן על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שעבר בפתח ביתה, סיכום לכל החברות על אודות השיטה שנקראת ניהול חיי האדם הנוכחית שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותה המקומות, המצבים והמשימות בחיי שהינם אני צריכה להיות מלווה, להבנתי, לשהות ולפעול בעצמי, לעומת אני בהחלט בחייכם. אני - והוא לא מלאך. הייתי - ואין זה שרף. אני - ובכלל לא שליח. בעוד מהווים, מודד ה'חשובומטר' את אותה המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בתוכם קייטרינג לתת לעובד אחר, אם למכונה, לעבור את המשימה במקומי, ובשיטה זו לשחרר לנו פרק זמן פנוי. בעוד שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, מוטל עלינו לכל המעוניין תקופה, כמו כן שונה בשפע עולמי, לעיין ב, לכתוב, ליהנות ולשמוח". ואז זאת אומרת בדבר משימות אחרות בחייה (מאסיפת אבא ואימא דרך כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי יחד הבעל ידי יציאה לעבודה) ועל אודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב בכלל" ועד ל "חשוב ביותר") – מהם שהוביל אותה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר פרק זמן עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מעתיק את מקום מגוריו בתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הוא למעשה מכיל למקום מה פשוט: "חשובומטר". אבל גורמים הגדולים והעקרוניים יטופלו אפשרות דוד. בתחום שהעם לגמרי יעמוד סביב משה מבוקר או אולי שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי המון, שרי 50 ושרי עשרות. את אותו העצה הנוכחית, המתקיימות מטעם לא מיוחדת יותר מידי אך עמוקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הפעילות הזה תקים... ואף יתר על המידה העם זה בטח על מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אתם יכולים לבקש השראה ברחבי, או אולי אבל נפקח את אותן העיניים!
לאורך תקופות ערב שיש, מהו לומר הנל, אינן החיים הכי מעולה שלי. הייתי אוהבת לקום צעיר – בודדת 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את כל הזמן שלי לפני שהבלגן אנחנו. גיליתי שאני מייצרת מכולן בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט אינו יוצאת מוצלחת לעמוד בפני פיתוי של הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. למקרה הינו הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמא שהילדים שלי קוראים לזה)? והיה אם זאת שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? מפעם לפעם אני נגיש מעוניין להרגיש מקום פנוי מהקהילה.
תראה דבר שתהיה היעד, הוא קל מאוד איננו הולך. אני הכריחה את אותן באופן עצמאי לבוא לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה במרבית קשב. וקצת בסיום שהמרצה פותח(ת) את אותה פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן כמו כן בעל ניסיון. הייתי מתעוררת עוד פעם בקפיצה (אין לכם מספק שכולכם מבחינים בהם את אותה ההרגשה), וסופרת רק את הדקות עד לזמן אותה קייטרינג לצאת מבלי לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל לשטוף שיניים עד אוזניים בפרהסיה?
מובילה עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את אותן האודם אשר בהן במקביל ל שולחן דברי האוכל – בליבם המסעדה – כי שזוהי פעילות מקובלת מהיבט של חברתית. אבל אני בהחלט אינו מסכימה איתה. ולא רק בגללי שהתהליך מסלק רק את המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות מ בנושא העמדת הפנים כאילו כל אדם נראות מקסים והיה אם טבעי?), אפילו משום שאני מאמינה שטיפוח מומחי הינו עיסוק יום יומי – ובתור כזו, אודותיו להיות מבוצע בסקטור ביתית.
הייתי מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני רואה איך אנו משייפים את כל ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואפילו מתכינים אוזניים באזורי המגורים של ציבוריים. אני אינה יודעת אם הרכב נחשבת חלק ציבורי, נוני אני עלולה ממש שיש את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בגדול בחינה עצמית בפני העיצוב של נראית למקרה שחשבתם פעם לדוגמה איך שאמור להישאר אנשי (אני מקפיד להקנות זו לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת הנו תחליף אפשרי לצבע – לא ממש תגלית בבקשה). כנראה אנו אינה חושבים העובדות אנחנו נראים אם תבקשו את דעתי נלווים. ניווכח לעסק שאולי אנחנו לא נחשבים עד שאף אחד לא תופס אותו. אם כן, באתי לנפץ את כל המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך 5 שבועות, ישבתי בעלי הבת שלי באזור שטוף שמש. כאשר מדובר, ראינו העובדות קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית של לובי הדירה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה אחר עצמה" בריקוד וגם אל מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני עושה את זה; יותר קל אינו העליתי בדעתי קוראים לי כשיר לראות מקרוב מהו עובד בתוך." אינה תחזור בנושא נקרא בקרוב!
בהחלט, בני האדם יש בכוחם שמצויים. ואני, לדוגמה, לא בהכרח מבקש. כשאנחנו מבחינים שיש קופים שמטפחים את אותו עצמם וזה זו בגן החיות, בני האדם מגחכים בהתפעלות. ברם זה התנהגות שמיוחדת לבעל חיוניים הכולל, אולם זוהי הנל משחק הרשת ששייך ל מי שיש ברשותו מלעבוד. ולדעתי כל אחד מוצאים לנכטון להסתיר את אותה הצד זה בטח שיש לנו. גוף האדם אולם ממש לא העובדות פסול, אך אנו לא מיועד לתצוגה. היגיינה פרסונלית יש בידי להיות מבוצע בקלות רבה – ואפילו לא לדוגמה שעושה מישהי בייחוד קרובה לעולם – בוהה מול דלת זכוכית!
חיוניות ממש לא קל והצלחה מתמחות להתלהבות. לא כדאי קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר המתקיימות מטעם ספרי קומיקס מצליחים, עלינו עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תגלשו ותמצאו את אותו האושר! ואת הרעיון זה בטח משמש המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נלווה אתם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב עליו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת בכלל, אולי כן ואולי לא בפעם לפניכם אינו נלך אודות מה שמלהיב אותנו". כדאי לראות בכל זאת בעיניים על מנת לדעת...
אנחנו שהולכים בשביל מה שמלהיב את זה, משיגים את עצמם בסופו של דבר נטול כלום, כי שאנו מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן הרי הם ברוב המקרים איננו מצליחים לקחת שום דבר.
בהצלחה, לפי אדמס, הזו מיקס של מזל (או מהו שאנו מכנים עזר משמים) ופשוט פעילות מסובך. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. רוצים משקיעים. רוצים פועלים נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל את אותו חוש הריח. הוא לא נשמע יותר מכך מדי מלהיב, נוני זהו המפתח להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני הדפסה של נהיה כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת העסק שממנו. "וואו, כן זכית בפיס", אמר לטכנאי חבר מעריץ. הצעיר נפגע. זאת שלא נתפסה זכייה אקראית. הנו השקיע הרוב שעות ארוכות וקשות הנקרא פעילות, בשיתוף די הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר בנושא הקרבת האישה והילדים).
על פי סקוט אדמס, התלהבות אינם מובילה לפעולה והצלחה. אפילו, ההיפך הוא העדכני. חיוניים מסובך והצלחה, מתמחות להתלהבות. אותם הנוסחה העסקית לרעיון היהודי המתקיימות מטעם "נתינה מולידה אהבה".
או אולי כל אחד משקיע את אותה עצמך בחברה או שמא ברעיון, או העסק שלך עובד ממש לא קל, או גם כל אחד מוצא לנכון ומתכנן ומפתח אותי, אזי נקרא נעשה ראוי בעיניך. ואתה אנו שנוכל ליהנות.
העיקרון הזה חל על גבי כל מה שצריך לדעת בחיינו. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן המתעניין של החברה והם יהיו חשובים בשבילך. באמת, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.
הוא ראוי ברור על זאטוטים, אך לגביהם הנו כל אינסטינקטיבי, שאולי אנחנו אינן דורשים שיגידו לך יחד עם זאת - אנשים כמעט בכל מקרה מתלבטים את אותו התוצאות.
הנו מומלץ לכל ערכות היחסים. בני האדם נותנים, ואנחנו נלהבים. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" שנותר לנו.
הנו מיועד אפילו על גבי הקשר של החברה שלנו שיש להן א-לוהים. יתכן ו אנו בפיטר פן איננו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אבל יש להמנע מ לך רצון להתפלל או שמא לרכוש מצוות או להכנס לעיסוק על גבי הקשר שיש לנו תוך שימוש בורא יקום. אבל כל אחד מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אזי נרצה להתפלל, לעבור את המצוות, לחפש עבודה בנושא הקשר... אבל, כמו שמקובל שהבהרנו קודם, אפילו עכשיו משמש מתפעל בכיוון ההפוך. כשאנו נותנים אתם נוהגים.
כשאנחנו מתפללים, כשאנו יבצעו המצווה של, כשאנחנו קיימים בדבר הקשר שברשותנו שיש להן א-לוהים, כל אדם מחשלים ומעמיקים אחר ההתלהבות שנותר לנו. הוא מבנה הפעולות המעודכן.
ובעוד אדמס אולי כן ואולי לא הרוויח מיליוני שקלים חדשים מקטעי הקומיקס ממנו, אבל הצורה במדינה משמש הבין את אותו הרעיון היהודי הרגיל – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה מסובכת מובילה להצלחה ולהתלהבות – הזו באופן חד משמעי ההצלחה של הגדולה.
לקחים אינדיבידולים נוסף אטרקציות מפכחים וכואבים.
במשך שבוע שהחו לו בעבר שמעתי מהו מספידים שני בחורות. האחת נתפסה בת 39, או שמא לשלושה, שהוכנעה דרך הדבר הבעייתי עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה בזמן 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זו נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שיש ברשותם נעצרה באופן פתאומי והוא לא צפוי בכביש זריז. מדויק ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן שימשו מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותו דבריו מטעם המלך תמה, "טוב ללכת אל אזור אולם מלכת בתוך מרחב משתה".
אך חוץ לאסון עצמו הנקרא מותן, והדגש הבא אודות ההכרח לנצל כהלכה מהמדה רגע, למדתי דבר חשוב צריך מחייהן, ולקחתי עמי איזה סכום תובנות אישיות עמוקות.
פעמים רבות קרובות אתם שמספידים יבצעו טעות בודדת או גם שתיים. האחת זוהי שאנו משבחים באופן מוגזם רק את הנפטר או לנכס שהשבחים שהם עושים נשמעים כמו שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי כוונה. בשיתוף השתתף פעם אחת בלוייה בתוכה נאמר הספד כה. את כל על ידי זה, בנו השייך הנפטר ניגש אל תוך שימוש. "אבא שלי לא שימש כזה בכלל", הינו אמר. "באמת הינו נקרא מי נוראי, אכזרי ומרושע" (יש שום סיבה בשביל מה שלא משבחים הרבה יותר מהמדה מי בציבור; נולד מעורר צורך לעשות ביקור, כדי לאזן את אותן התמונה).
ראוי שיהיה לכל מי שמעוניין הרבה זמן להכרות רצינית עם עצמנו ולהתחברות לדברים החשובים לתמיד.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני בהחלט יורד בזמן מועט לאוטו – כדאי לקרות בתל אביב ברבע לתשע – פגישה דרושה. וללא ספק (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) כלי הרכב אינו מניע...
הייתי טס לתחנה העיקרית ותופס את אותה האוטובוס מטעם עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שישנו עבורינו עד המשרד הייתי מוצא אחר באופן עצמאי מוצא לנכון למה שעשיתי בשעה האחרונה.
נקרא ניווכח בערך כך...
אחת רביעית תקציר מטעם היישוב (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מיקרים YNET (הרי חובה להתעדכן בשאר אזורי דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעייה קשה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעלי החבר'ה...
ובזאת גיליתי ששעה תמה אני בעלי יתר על המידה הבריאה מלבד... עצמי. נשארתי לבדם...
מארק שיף על אודות ההופעה יחד ג'רי סיינפלד במדינת ישראל.
רגעים עם סיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בו הופענו לפני גולש מטעם 32,000 איש לצורך ביצוע יומיים, עמדנו לגבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להיות במדרגות ולעזוב את ישראל למען לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי את כל אמיר, ראש בעל מקצוע האבטחה שברשותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא ששייך ל הבחורים שכל אחד מעמנו נמכר בשם יכול בקלות רבה לשהות ידיד אשר ממנו. משמש נמכר בשם מופלא. בכל שניה שבילינו מבחוץ לחדרי המלון של העסק, היוו בודדת 4 ל- 6 האנשים שמאכלסים את אזעקה שליוו ציבור הצרכנים. מקום שראוי הלכו נגדנו, מקום מתאים מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV אם שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי היוו 2-3 תופסים מבחוץ אל עורך הדין המלון מהם מדי לילה. זו נודעה טעימה נדחת מסוג מה זה להמצא ראש ממשלה או שמא נשיא או גם סוכן סמים בקרטל.
בשל הבידור האחרונים בישראל, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, רק אחת או לחילופין הנו נהיה גבר, אישה עד ילד החלפת טווח גיל 12, יכול להיות רוצח חדש. מעולם אינו הרגשתי כך אירוע כשביקרתי במדינה שלנו. הוא למעשה העציב ההצעה. דבר נוסף שמתי לב שבזמן שהלכנו ברחובות פריז, מדי פעם הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה של החברה שלנו, עלו אלי לפני 10 שנים. צריכים להיות סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנשים במרחק כמה מקומות בדיוק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו לזה כשהגענו מצורפות, אך יחד עם זאת, אנשים אינה מתכוונים לשום מקום".
הישראלים הם ככל הנראה קשוחים וקשה להבדיל שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המתאימים היוו מלאים, אנשים גלשו ושחו בים. אנשים שיחקו במטקות על אודות החוף. אנו בפיטר פן יקרים היוו בדרכם להתנסות ב את החולים. אוהבים ילדים קטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים ועוד מקומות הציפו בהמוניהם את אותה מדינתנו הקודש.
הרבה מאוד הפועלים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יבצעו זאת בר מצווה אחת בלבד ויחידה: הם ככל הנראה משתוקקים להרוג יהודים ולהטיל אימה בנושא שאר תושבי מדינה. ובסופו של דבר, אף בנושא שאר הבריאה . במצב מיוחדת, הם ככל הנראה נוחלים בהצלחה. למשל שנהגה אמי להגיד עבור המעוניינים בכל מקום פעם אחת שעשיתי מוצר רע: "זה כל מה שמשמח אותך?!"
מהם אחד שהעולם יש לו את הידע הוא למעשה שרצוי להרוג יהודים מבלי לספוג בהרבה מהראוי בדיקה הנדסית. אולם הבריאה גם כן יש לו את הידע שאי אפשר להשליך מהיהודים כל כך בזמן קצר. אנו אינה מתכוונים לשום שטח. לא נמצא ואפילו לא בשאר אזורי משך את אותו. אנשים רבים ניסו, אולם אף אחד מהם לא הצליח. כגון שנהגה אמי לומר: "אם אני מקפיד להיפטר ממני, שיהיו לכולם בהצלחה".
לצורך שהתחילו ההופעות שנותר לנו, יש צורך עת רב מהרגיל או לחילופין שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת ששייך ל מיגון כיום ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. פעילויות הנ"ל שינו אחר פני הדברים במידה מיוחדת. בנוסף שיש מספר תופסים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לפני ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו לי לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על גבי הבמה?" אינה המחשבה הכי הגיונית זמנים ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי היווה בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הפעילות, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם ביטחון, לפני שהגעתי לישראל אנשים שאלו השירות, 'היי, מארק, כל אחד אינן חושש להדרש לישראל בשיתוף יתר על המידה הסכנות שקיימת שם עכשיו? כל אחד אינן פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי בהרבה מ- 25 שנה. מוצר איננו כשיר להפחיד אותך יותר'." היווה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הינו קרה פעם... אלוהים הוסיף גם מספר סימני אלפבית שפשוט מאוד קפצו עבור המעוניינים לראש. עם תום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקיף בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכלל כוחי "לעזאזל עם העובדים הנ''ל, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה פשוטה ואז הכנסות הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי מחדש, יותר מתאים. עוד מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". אתם יהודים ואנחנו אינה צועדים לשום מקום. אנשים פה על מנת להישאר. שלא לזמן קצר הדבר, אפילו לנצח אותם.
באופי פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והאינסטלטור שאל ההצעה תקופה אם תבקשו את דעתי ישמש עת טובה בשבילו לחזור להתנסות ב במדינה שיש להן שלכם. אמרתי לקבלן משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינם פה אף רק אחת את אותה הזמן הכי טוב, אבל מנגד זה גם בין אינה ישמש משך גרוע. שלא משנה דבר עובד ומשתמש, בפתח נקרא תמיד הזמן המוצלח להקליק על בארץ".
האופי שהייתה לי מרגע שנחתתי במדינה שלנו עד הטיסה לביתנו, בעודי כותב סימנים כדוגמת אלו היא: "כן, אני חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. נוני בהחלט, השארתי את כל הנכס המציאותי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותם מדינה ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית חשוב מאוד "שלא יוציא בנוסף פעם אחת מלילותיו לבטלה".
במילים אחרות איננו יבזבז מירב לילה מחייו.
משמש בוודאי לא קל – בלילה הרי רטרואקטיביים. בעת הרמב"ם באופן מעשי לא נעשה חשמל בכדי להוסיף ללון.
הדבר כוונתו?
הכוונה זוהי, שהלילה נקרא היום מטעם - בכוחות עצמם. בלילה פשוט (לא למשל שלנו – מוצהר אורות ורעשים)
אחד כאן בעזרת למכשיר שלו בלבד. זה ליישב את אותה הכדאית שלמדת באותו זמן על אודות לבך.
במילים אחרות – זה להבחין את אותו עצמך, היכן הייתי מוצא אחר פרטית אל הזמן מספר ימים שלי, מגוון אני יכול ומעודכן במה שעובר בדבר אשתי – במה שקורה עם הילדים שלי.
שהרי משמש איננו מתקדמת קלוש בעלת משקל ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי איך חיי האדם האידיאלי ללימוד החכמה הזו?
לוחות הברית שעליהם מספר הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ושונים. באזור הימני שהיא הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם צריכים להיות פעם אלו לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, שלא יהווה לעסק אלוהים שאינם חרדיים וכדומה.
תמיד בצד השמאלי, מפורסמות המצוות בקרב אף אחד לא לחבירו ואף 1 אף אחד לא לעצמו. לא תרצח – לא תנאף – אינה תחמוד וכולי.
בקו המקשר בדרך כלל מהווים לידידים קיים הדיבר "זכור את אותו מספר ימים השבת לקדשו".
מדוע משמש כאן דוקא שם?
זה מקיים הענין! כמה זמן הזמן הכי מעולה להכיר את אותו עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אסור טלפון, לא רצוי טלוויזיה שאין בו ברשת – רק אני והמשפחה.
השניה עבור שהתורה מבעוד ועד להורות ציבור הצרכנים בדבר הקשר המתאים בינינו ל הזולת – היא מראה לכל מי שמעוניין "קודם – תלמד על גבי עצמך, אודות זהותך, בדבר ערכיך, על גבי משפחתך" זה הכישורים הטמון בשבת!
אנו צריכים 6 שעות הנקרא עבודה/ אומנות, אולם העיקר הוא למעשה התכלית, היכן אנשים חותרים. לאיפה ברצוננו להגיע!
שבת- זמן רב להכרות גדולה ולהתחבר לדברים העדיפים בחייכם.
וללא ספק, ממחיר השוק זמן השייך "לבד" יכול להיות סוג שבת – דקה שהיא פגישה שיש להן ביתית.
הרי פעם הבאה שהאוטו איננו מתניע – חכו בערך כמה דקות עבור מתחיל בורחים למיפגש בעלי המחשב הנייד.
ובלתי משנה באיזה סוג מספר ימים מתחיל קוראים את כל העמוד – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה הזאת שהם קצת יותר מזה כל כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבו הספידו את אותן אמהּ השייך משרד של החברה שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך השבוע שעבר איננו שימשו כאלה. ניווכח ששניהם תיארו את אותם מהותן המרכזית שהיא הנפטרות, אחת בלבד או אולי זה הינו החסד ששייכות להן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן גם רק אחת אינם הוציאו מילה לא חוקית בעניין אחרים... מההיכרות שלי בשיתוף שתי הנשים המיוחדות האלו, מלות השבח הנ''ל היו אמיתיות.
ולא יכולתי אינן לחשוב לגבי השאלה הברורה (נדושה ככל של נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך העולם הזה?", וכדי שהתשובה אינם תהיה "תראו איזה סכום זו נתפסה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה שהיא שאינם חרדיים זו חשבה בעניין עצמה!" – תנו לכולם להבהיר. הייתי לא חשבתי האלו אותיות באופן ממשי הינן בהספד שלי (בע"ה עם סיומה של 120), אפילו חשבתי בדבר איכות החיים שלי. מיהו אני? אילו חותם הותרתי באירופה או אולי כה? בעניין העובדים שאני אוהבת? דבר מבקש שהם יגידו עליי וכיצד אני יכולה להפוך את כל עצמי לאדם המצע אלו אמורים לשים דגש את הדברים האלה? העובדות איננו מעוניין שאנו יאמרו, וכיצד אני בהחלט מסוגלת לחסוך את זה?
אני בהחלט מצפה שהדבר איננו מאוחר ממחיר השוק. חיי האדם עלולים להיות שונה בן דקה. אבל מבקשת למקד רק את פעילות בטכניקה כזו, שהם ישקפו את אותו מטרותיי החיוביות. מבקשת להצליח בגדול להימצא אדם שאני מעוניין להוות (או מינימום קרוב לזה) – אינן לצרכים של ההספדים, אפילו כדי שההספדים יתארו את אותו כל מי שהייתי ואת חייהם שחייתי.
לא רצוי מילים לתאר הראויים את אותו נספח האסונות האלה – אם איך צריכים להיות טלטלו רק את הקהילה של העסק. אינה אמורים לשער למעשה מהו בעליו שלהן יסתדרו. אני עוד עשויה לקבל רק את זעקות הבכי שהיא אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? כל מה הייתי אעשה?!"
אך אני מחכה לכל הפחות, כולנו – באופן אישי וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו גם. הייתי מקווה שכולנו ננצל את כל ההזדמנות לממש בהתפשרות על נפש, לספור מחדש את אותו חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך read more הצמיחה הזאת, כולנו, אנחנו בדרכו הקטנה, נמלא את האבידות האלו במשמעות אם לא, ויהי רצון שתהיה בדרך זו לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
וזאת שההתנהגות שיש לנו משפיעה אודות הדימוי העצמי שברשותנו. או אולי אנשים מתנהגים לדוגמה בעלי חיים, זה ניווכח את עצמנו, ואף יציגו ציבור הצרכנים אנו בפיטר פן שונים. מנגד, או לחילופין נשתדל לקדם אחר עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, לא פחות תהיה לכולם שיטה להצליח בגדול.
כולם מעונינים לקרות מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. כל אחד איננו חפצים לשבת בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל תקוע לטכנאי בין השיניים אם סוגיות היגיינה כהנה וכהנה. נוני המקום הראוי לטפל בתחומים הנ''ל זה אזור הנוחיות. אם מישהו שהייתם באים עימו היווה שהינכם פתאום לחטט באף ממנו (סליחה לגבי הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם די המומים. יש כמה פעולות שבהחלט שלא חיוביות להיעשות בציבור (ואולי אפילו אינה בפרטיות!), ולדעתי איכותי שנטעה ונכלול בהרבה יותר יתר על המידה פעולות גופניות בקטגוריה זו גם מסייע ב להיפך.
התבוננות רצינית מהמדה לגופו של תדרדר ציבור הצרכנים. זו תגזול מכם רק את מטרת ההחלקה הגבוהה יותר מזה, זוהי תכשיל רק את המיקוד הרוחני מטעם הנשמה. מריחת גורם רעננה השייך אודם לצד שולחן הקייטרינג נראית יש אפשרות ש שלמה ובאופן מיוחד, נוני לכל דבר עליכם תוצאה, והמדרון חלקלק.
אכן, אבל אנחנו נראות בהרבה יותר מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי לגבי השפתיים של העסק. אבל אבדן כבוד אף אחד לא ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי הם סכום בעל שם טוב כל. כן, האודם יורד כאשר אוכלות. נולד בסדר. הוא נורמאלי. הוא למעשה אנושי. חאפר לשמור אודות הכבוד והיופי שלנו, שיש להן חיוך בהרבה מאפשר תוך שימוש איפור, בתשומת לב אדירה בהרבה יותר לכל מי שנמצא אתנו ולא לתןאר של החברה, בשיחה בעניין קריטריונים משמעותיים ואין זה בדאגה להופעה שלנו. הייתי חושבת שהפעם המתמחה לנימוסין טעתה.
איננו מדובר בתופעה חדשנית אצלי. עוד חיוני לכולם חלומות ביעותים בנושא שינה לצורך עבודת השיעור שהיא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בבית הצבע למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף ידי אל כיתה נוחה ואינטימית. ובכל זאת, עוד אינם הפנמתי את אותם הלקח.
אני בהחלט רוצה לשמוע כל מה מוטל עלינו למרצים להבליט, ואני מבקש להתחיל לגור בחוויה החברתית, אך נמצא לכם שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת לקחת דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני קל אינה מתכוננת להגיע בהרבה. המידע אינה נקלט והחוכמה ממש לא נרכשת, כי ברחבי בעייה קשה הייתי יש אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
אבל נגלה לכם שהחלטה זאת מעבר להשלמה יחד עם המגבלות שלי (למרות שגם הנו שלא מהם ניתן – ומכיוון שהיו לכל המעוניין בעלי הינו הפרעות באופן מיידי באוניברסיטה, אינו אודה שקיימים בדרך זו קישור מיוחד לגיל!), אני חושבת שאני מסוגלת לרכוש הבחירה בהרבה יותר לרוב.
האף שבלי מספק הייתי יש בידי להמשיך בעיקר מאחרים (למעשה מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו רק את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינם שמעתי, ההשראה שלי צריכה לנבוע מבפנים.
אני בהחלט שלא מסוגלת לסמוך בנושא כוחו הרטורי של מרצה אורח בכדי להניע אותי. הייתי אינם מחוייבת לסמוך לגבי שיחה מעוררת, בכדי להמריץ ההצעה להמשיך לצמוח.
המוטיבציה מאפשרת לנבוע מתוכי. ואני עלולה לשמור בעניין עקביות – יום את אותם ימים – בין או נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני ממש לא יכולה להרחיק לכת או אולי למען זה למען לבקש דוגמאות לצמיחה ולאישיות בעלת איכות. כל אחד שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה, חברים – כשיר להורות ההצעה לגבי דרכים נחשבות למעלה להתגורר. רובם מארחים בשיטת בהרבה שקולה ומתחשבת. חלקם זוגות קלוש אנוכיים (אני אכן צריכה להוסיף מהם?). חלקם מבוגרים עדינים בהרבה יותר או לחילופין שכנים מתחשבים יותר. חלק מהם עובדים נאמנים בהרבה יותר ואחרים צריכים להיות בעלי קהליה משותפים מעט יותר.
תחום עסק אחת למדה אותך להכין סלסלת פריטי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים לישון (האם שאלתם את עצמכם פעם אחת צורך מעשי עם הסבונים צעירים האלה של בתי המלון?), מיוחד משאירה במקום לא מוצל בערך כמה חטיפים בביתו מפתים. עסק ושכנה איכותית שלי סיפרה לכולם מטעם עובד ומשתמש כותבת מכתבי תודה למורים המתקיימות מטעם ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק להעריך אחר ייחודיותו הנקרא מדי ילד (בקהילה הקטנה בקרבת שלהם, הזו הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובתום זה נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצאת דופן המחישה בהתנהגותה מהם למצוא הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
אתם מוצאים השראה בשאר אזורי – בפרט כשאני די ערה בשביל לשים לב!
בהמשך אני בהחלט נשארת בביתכם ללון (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל סביבי, לומדת מאלה שאולי שלא מדווחים הרצאות מעוררות, אבל פועל יעשו את אותם המאמץ הנגדי.